היום (רביעי) התנהל דיון מורחב ב'מדברים אקטואליה' עם בצלאל קאהן ודוד חכם ב'קול חי' סביב כינוס גדולי ישראל, ראשי ישיבות, רבנים ומנהלי הסמינרים נגד הלימוד באקדמיה.

בדיון הבוקר, הובאו דבריו של הגאון הגדול רבי משה הלל הירש שליט"א, חבר מועצגה"ת וראש ישיבת סלבודקה נגד הלימוד באקדמיה, דברים שהתפרסמו לפני כשנה בעיתון 'יתד נאמן'.

בעקבות בקשת הגולשים, אתר 'קול חי' מביא את המאמר השלם כלשונו וככתבו:

היום בס"ד יש ריבוי עצום בלימוד התורה בין באיכות ובין בכמות, עשרות אלפי אברכים כן ירבו. הפרנסה כמובן ברוב המקרים היא על ידי הנשים. כיון שכך, שיש משפחות רבות של לומדי תורה, טבעי שהמשרות הפנויות של ההוראה, המשרות של התכנות והנהלת חשבונות מצטמצמות, וממילא יש נטייה גדולה אצל כמה וכמה נשים למצוא משרות פנויות אשר ברוב הפעמים נדרשת להן הכשרה אקדמית, כדי להשיג את התעודה שתאפשר לעבוד במשרות הללו, וכידוע דעת גדולי הדור שליט"א לאסור קורסים אלו של ההכשרה האקדמית, וכפי שהתפרסם כבר כמה פעמים מפיהם ומפי כתבם.

לפני שנתחיל להסביר את ההתנגדות להכשרה האקדמית, רציתי להתייחס לדבר אחד, לקולות העולים מתוך המחנה:
הורים שרואים את המצב שילדיהם בלי פרנסה- מאד כואבים על כך, יש מהם שממורמרים ומכוח הכאב, אומרים בלבם, ולפעמים אפילו משמיעים בקולם: 'מה רע ללכת לקורסים אלו, הרי צריכים פרנסה כדי שהבעל ילמד, ובשעת הדחק לא מחמירים, בשעת הדחק זה זמן להקל, מה זה העניין הזה שמחמירים כ"כ בדבר הזה'?! והגדילו אותם אנשים ומוסיפים, כך שמעתי לצערי, שאנשים אומרים ומרגישים דברים שלא ראוי בכלל לומר, שיש רבנים שלא מרגישים מספיק את שעת הדחק, כי אם היו מרגישים את שעת הדחק שיש, היו אומרים משהו אחר, הם מסודרים, הילדים שלהם מסודרים, להם אין שעת הדחק וממילא קל להם לאסור, ח"ו להגיד דבר כזה, וזה גם לגמרי לא נכון!

במציאות זה לא נכון! כל גדולי ישראל שהחליטו מה שהחליטו, יש להם את הרגש והאחריות המלאה עם כל אחד ואחד, יש להם הרגשת הצער של כל אחד ואחד והמצב הדחוק של פרנסה. גם להם יש במשפחתם מי שנמצאים בדיוק באותו המצב של דחק וחוסר פרנסה, הם יודעים בדיוק מה זה מניסיון החיים שלהם, ומבינים טוב מאד, וגם להם יש הנטייה הגדולה להקל בדבר כזה. צריכים לדעת שהגדולים הם בתוך תוכו של העם, הם לא ספונים בחדרם ומנותקים מהמציאות ואומרים דברים, הם מרגישים את הקושי, הם חיים בתוך העם ממש, נושאים את משאם וכואבים את כאבם, וגם חיים ומרגישים את זה במשפחה שלהם. ומה שפסקו זה פסק! ואמרו במלוא האחריות ובמלא ההרגש של כל אחד ואחד!

וזה היסוד הראשון שעלינו לדעת בבואנו לדון בנושא.
*
על עצם הדבר של הלימודים באקדמיה – מה בדיוק הסכנה בזה? צריכים לדעת שעצם הדבר של האקדמיה, כמה שיהיה כשר ככל שיהיה כשר ממש, אבל אם בת שהיתה מוגנת כל הזמן בתוך משפחתה וסביבתה של אהבת תורה ויראת שמים, בתוך בני ברק בתוך קרית ספר, בתוך אלעד בתוך ירושלים, אפילו אם היא עובדת במקום חרדי ובסביבה הולמת את גדרי ההלכה והקדושה, אבל פתאום כמה שעות בשבוע לומדת דברים של חילונים, זה יכול להשפיע עליה, ואין על זה חסינות. בכל לימודים בסביבה אקדמית יש סכנה מסוימת, אבל באמת אנחנו מדברים לא על דבר כל כך עדין ודק אלא בדברים חמורים יותר.

עלינו לראות מה הסכנה באקדמיה.

הדבר הראשון שעלינו לדון בו, אם יש בעצם הקורס עצמו דברי כפירה.

יש שיגידו: "אם יש דברי כפירה בקורס, אני סוגרת את המח, זה רק עובר. אני מיד מבטלת את זה. זה כלום, לכן מותר לי" אני חושב שהרוב המכריע של האנשים מבינים שזה אסור, אסור ממש, זה פשוט. ללמוד קורסים שיש ממש דברי כפירה בתוך הקורס, אני חושב שאמירות כמו "שיש רק קצת דברי כפירה ואני יכול להתמודד עם זה" רוב רובו של הציבור מודים שעל זה אין מה לדבר, שיש להתרחק מכל קורס כזה. וזה מפורש בדברי חז"ל, כמו שאמרו (ע"ז יז:) הרחק מעליה דרכך זו מינות, ומפורש שם בגמרא שצריך להתרחק לגמרי מכל שמיעת דיבור מינות, אפילו קל שבקלים.

אמנם יש מצב שהולכים לאוניברסיטה ללמוד לימוד מסוים. לומדים במקום של האוניברסיטה עצמה, ונגיד שאפילו הקורס הזה הוא כשר, אבל לומדים במקום שלהם, זה ודאי משפיע מאד ואני חושב שרב הציבור לא מבינים כי לא היו שם ואינם מבינים מה זה אוניברסיטה, זה דבר שמאד מרשים, בת בית יעקב שבאה פתאום לאוניברסיטה הגדולה, רואה את כל האוניברסיטה זה מרשים מאד, ו…נכנס לקורס פרופסור, זה מכניס אותה לעולם אחר לגמרי, זה גורם בהכרח איזו קרירות בעבודת ד'.

ק"ו אם יש, ובדרך כלל יש במקום כזה גם חילונים, ובדרך הנורמה, כשנמצאים במקום של לימוד עם חילוניים, עם עוד צעירים שלומדים. יהיו גם ויכוחים בענייני דת. ועוד דברים הבת תשמע כפירה. אני חושב, שללמוד ממש בתוך האוניברסיטה עצמה אפילו אם זה קורס כשלעצמו כשר, אבל להיות בתוך האוניברסיטה, לשבת יחד עם חילונים בקורס אחד ודאי זה משפיע לרעה, חוץ מזה שטבע הדבר שרוצים לעשות רושם טוב על החברים של הקורס צריכים להתלבש בצורה כזו שחברי הקורס יחזיקו ממני, ולא אגיד דברים שילעגו ממני, זה ודאי דבר שכל אחד מבין שלא בא בחשבון ללכת לאוניברסיטה ממש.. רובם מבינים שכל זה לא בא בחשבון.
*
עיקר הבעיה שיש בציבור שלנו, שמה שלא מבינים, זה רק מה רע בהכשרה כזו שרק חרדיות לומדות, הקורס עצמו כשר, זה לא באוניברסיטה, רק המרצה הוא חילוני, או אפילו דתי שאין בו שום ריח התורה, מה רע? הקורס עצמו כשר, אין כאן חברה שיכולה להשפיע עלי. אין אוניברסיטה, מה רע בזה? פה השאלה. פה הדבר שהרבה שואלים – מה רע בזה?!

רב אחד ספר לי שאבא נכנס בסערת נפש אליו בטענה: מה אוסרים פה? יש לי שתי בנות שמפרנסות את הבעלים שלהם, ואני מכיר את הבעלים שלהם הם באמת לומדים בהתמדה ויר"ש, עולים בלימוד כל הזמן עולים ועולים מה רע בהכשרה האקדמית שקבלו? הרב אמר: לפני שאנחנו נמשיך לדון בנושא, בבקשה נטלפן לבנות ונשאל אותם- אם יש איזו השפעה מהמרצה?
האב היה בטוח שאין שום פגם ובכל זאת התקשר לאחר הפצרת הרב. הבת השיבה שאמנם בתכני הקורס כשלעצמו לא היה בו שום רע, אך בכל זאת המרצה השחיל דברי לעג על דרכם של החרדים, ובודאי דברים כאלה משפיעים מאד.

גם אני יודע בעצמי מבנות אחרות על השחלת דברי כפירה, ומשפט אחד של כפירה ושל לעג, מה יכול להחדיר במוחה של הבת… אלו מעשים שבכל יום, וזוהי סכנה ממשית.
ואם נשאל – מה ההבדל בין הדברים הללו שנשמעים בקורס מהמרצה, לבין דברים כאלה ששומעים ברחוב או במקום העבודה.

יש הבדל! הבדל גדול! בקורס המרצה הוא "החכם", מרצה בבהירות ובחכמה, ונוצרת הערצה לדברי המרצה הנחשב כחכם, ואם המרצה הזה אומר דבר לעג או כפירה בודאי שזה משפיע.
יתכן שאב יאמר על הבת שלו:"היא בחורה חזקה, היא יראת שמים, ועליה זה לא ישפיע!"

זו טעות חמורה ביותר! אני יודע זאת מתוך הניסיון בחינוך הבנים גם כן. יתכן בחורים מצוינים ביותר בלימוד, בתפילה וכו', ויש להם בליבם הרהורים אפילו בעיקרי אמונה שאף לא אחד מבחוץ יודע, ההורים אף פעם לא ידעו, הם בטוחים שהכל בסדר אצל הבן היקר שלהם, וכן הדבר אצל הבנות.

לכן אם יש מרצה שאינו מאמין בתורה שבע"פ ובתורה מן השמים, ושיש בו קרירות בעבודת ד' ובענייני ההלכה בלי עקולי ופשורי, זה יכול להרוס את הבת לגמרי.

כתוב ברמב"ם בהלכות עבודה זרה פרק שני הלכה ב': "ספרים רבים חברו עובדי עבודה זרה בעבודתה, היאך עיקר עבודתה, ומה משפטה ומעשיה. ציוונו הקב"ה שלא לקרות באותן הספרים כלל, ולא נהרהר בה ולא דבר מדבריה… ואעפ"י שאין אתה עובד (אדם רק מתעניין מה צורת העבודה, אינו חושב בכלל לעבוד, דבר זה אסור.) שדבר זה גורם לך להפנות אחריה (ולאו דווקא בעבודת כוכבים אסור) ולא לעבודה זרה בלבד הוא שאסור להפנות אחריה במחשבה, אלא כל מחשבה שגורמת לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה מוזהרין אנו שלא להעלותה על לבנו ולא נסיח דעתנו לכך ונחשב ונמשך אחר הרהורי הלב, מפני שדעתו של אדם קצרה".

מדובר פה באדם שרק בודק דברי מינות, לומדים מכאן, כמה התורה חוששת מבדיקת דברי כפירה. וניתן להקיש זאת לענייננו- מה יכול להיות כאשר רק שומעים דברי כפירה ומינות, ק"ו כשנמצאים בסביבה כזו.

*
ועדיין נשארנו בבעיית הפרנסה.

והתשובה לכך היא, כי צריך להתחזק ולדעת שהכל נגזר משמים, פתיחת עוד ברז, לא יעזור לנו להוציא לנו יותר פרנסה מהחבית, כמו שידוע המשל שהמשיל החפץ חיים זצ"ל על מי שפתח עוד ברז מחבית היי"ש, שזה לא מגדיל את כמות היי"ש, וכן הוא בכל ענייני ההשתדלות, שעלינו לדעת כי מה שנגזר לאדם פרנסה מהשמים, זה מה שיהיה לו, ולא יועילו בזה השתדלויות בדרכים עקלקלות. ואמנם הניסיון הזה קשה ביותר, אך צריך לחזק את מידת האמונה והבטחון.

אך יש דבר נוסף שצריך לעורר עליו: רמת החיים בארץ ישראל מאז שהגעתי לארץ ישראל לפני 44 שנה השתנתה לגמרי. בבואי לארץ ישראל, היה שינוי דרסטי ברמת החיים בין אמריקה לארץ ישראל, ולא היה מצוי כאן הרדיפה אחר תענוגי עולם הזה וחיי לוקסוס.

לדוגמא, פעם הרגילות היה שקונים כובע אחת לארבע שנים. כיום המשפחה צריכה לקנות לכל ילד בורסלינו מידי זמן בזמנו, זה בוודאי מחייב הרבה כסף, ולכן צריך פרנסות שמכניסות יותר.
אין ספק שאם רמת החיים פחותה יותר, הנסיונות היו פחותים יותר. וזו היתה דעתו של מרן הרב אלישיב זצ"ל, שעל בני התורה ומבקשי עבודת ה' באמת, לחזור לדירות קטנות יותר, לרדת ברמת החיים. הניסיונות שהקב"ה שולח לנו, הם משום שיש לתקן את רמת החיים שלנו.

עלינו להתחזק בדרך החיים שלנו, בתורה ובתפילה, להתחזק באמונת חכמים ולקבל את מה שחכמינו אומרים, ועל ידי זה הקב"ה יעזור שיהיה מספיק לכל אחד ואחד כדי פרנסתו, ולא נבוש ולא נכלם ולא נכשל לעולם ועד.